חזרה למדיניות המס של ישראל – שולחן עגול וירטואלי→

Doing Business – נדרש שינוי דיסקט ביחסי האמון בין חברות לרשויות המס

עמרי יניב

סמנכ"ל, מנהל מחלקת המיסים בקבוצת אמדוקס. לשעבר שותף מיסוי בין לאומי ב-PwC

מתוך כלל הנושאים החשובים ורבי המשקל שפרויקט המכון עוסק בהם, מצאתי לנכון להתמקד בקצרה בנושא מעמדה התחרותי של ישראל בעולם, לאו דווקא בהיבט של המדיניות הפיסקאלית הקונקרטית (כגון, משטרי מס מיטיבים לעידוד תעשיה, מו"פ וכו') אלא יותר בכל הנוגע לנושא ה ease of doing business על היבטיו השונים, ובפרט – רמת האמון בין חברות רב לאומיות המבקשות לעשות עסקים במדינה מסוימת לבין רשויות המס, רמת הוודאות (או חוסר הוודאות) שניתן לצפות לה בכל הנוגע להתנהלות מול רשויות המס, עד כמה רשויות המס הינן "business friendly", וכו'.

למען הקונטקסט, אציין כי אני עוסק בתחום המיסוי הבינלאומי למעלה מ 22 שנה, מתוכן כמעט 15 שנה כיועץ במסגרת פירמת הייעוץ PwC (מהן 6 שנים כשותף במחלקת המיסים) וב 7 השנים האחרונות – כמנהל קבוצת המיסים במחלקת הכספים של קבוצת אמדוקס – חברה רב לאומית שמניותיה נסחרות בבורסת NASDAQ (DOX) ואשר עושה עסקים מזה שנים רבות בקרוב ל 90 מדינות ברחבי העולם.

מטבע הדברים, לקבוצה רב לאומית בסדר הגודל ורמת המורכבות של אמדוקס ישנה אינטרקציה כמעט על בסיס יומיומי עם רשויות שונות במדינות רבות בעולם, ובפרט עם רשויות המס. לפיכך, אני סבור שיש לי פרספקטיבה לא רעה להשוואה בין מדינות שונות בכל הנוגע לנושא ה ease of doing business, ובפרט – בנושא הליכי השומה במובן הרחב של הנושא (קרי, לאו דווקא באספקלריה הצרה של ביקורת מס "שגרתית"). כחברה רב לאומית, הציפייה שלנו בהליכי השומה הינה לשקיפות, כבוד הדדי, מקצועיות, היעדר "חשדנות" ותחושה של "משחק הוגן". לתחושתי, לרשות המיסים יש עוד כברת דרך לעבור בהקשר זה.  

בחרתי להתמקד בהליך ספציפי אותו עברנו בבריטניה לאחרונה. כידוע, בשנים האחרונות עובר עולם המיסוי הבינלאומי טלטלה חסרת תקדים, לאור פרויקט ה BEPS של ארגון ה OECD וההתפתחויות שבאו בעקבותיו. כחלק מכך, בריטניה חוקקה לפני מספר שנים באופן חד צדדי (unilateral) דבר חקיקה הידוע כ Diverted Profits Tax (DPT) – חקיקה שמטרתה להבטיח כי תאגידים רב לאומיים אינם מסיטים רווחים מרשת המס הבריטית באופן "בלתי ראוי", בין היתר באמצעות מודל פעילות שמטרתו, לכאורה, להימנע מקיומו של "מוסד קבע" (Permanent Establishment) בבריטניה או באמצעות מודל "מחירי העברה" (Transfer Pricing) אגרסיבי, שאיננו מותיר ברשת המס הבריטית נתח "מספק" מתוך רווחי התאגיד הרב לאומי מפעילותו במדינה.

החקיקה דרשה מתאגידים רב לאומיים העונים על פרופיל מסויים, לבצע הליך של מעין "שומה עצמית" (self assessment). במידה והתאגיד מגיע למסקנה מבוססת כי אין בפעילותו כדי לסכל את מטרת החקיקה – באפשרותו להימנע מלהגיש דיווח כלשהוא לרשויות, ובמקרה שכזה – עליו להיות מוכן לבסס את עמדתו כהלכה במקרה של ביקורת מצד הרשויות. 

בהתאם, ערכנו ביקורת עצמית מעין זו (בסיוע מומחים מפירמות מובילות בבריטניה) והגענו למסקנה כי אין צורך כלשהוא לדווח לרשויות. חלפו כ 3 שנים מחקיקת החוק, ורשויות המס בבריטניה (HMRC) ערכו בדיקה מקיפה לגבי מידת הדיווח על פי החוק על ידי תאגידים רב לאומיים. מסקנת הביניים שלהן הייתה כי ייתכן ויש פער בין הפרשנות שלהן לחוק לבין האופן שבו הוא מפורש על ידי השוק, שכן כמות הדיווחים היזומים היתה נמוכה יחסית. לאור זאת, פנו הרשויות לכמה מאות תאגידים בינלאומיים בעלי פעילות מעל היקף מסויים בבריטניה, והציעו להם להיכנס להליך בדיקה וולונטרי על מנת לברר לעומק את עמדתו של התאגיד בהקשר זה. תאגיד שבחר שלא להשתתף בבדיקה זו – לקח על עצמו סיכון מסוים, שכן במקרה של ביקורת יזומה מצד הרשויות, צפוי היה לאפשרות של קנסות משמעותיים אשר אינם חלים במקרה של השתתפות וולונטרית.

אנו בחרנו בהליך הוולונטרי. ההליך החל בפגישת היכרות עם הצוות של HMRC, במסגרתה הכרנו את אנשי המקצוע המצוותים לתיק והוסברו לנו כל שלבי ההליך. לאחר מכן החל תהליך מסודר, שתחילתו בדרישות חומר ושאלונים מצד הרשויות, וסיומו – לאחר כ 18 חודש, בדו"ח מפורט (האוחז למעלה מ 100 עמודים) אותו הגשנו לרשויות ובו פורט בהרחבה מודל הפעילות שלנו ברחבי העולם ובפרט בבריטניה, ונכללו בו ניתוחים כלכליים שונים לביסוס עמדתנו.  בסופו של דבר, עלה בידינו להניח את דעת הרשויות כי אין בפעילותנו משום הסטת רווחים בלתי ראויה, ולמעשה קיבלנו מעין אישור לכך שאין דופי בפעילותנו. ההליך כולו היה מקצועי, מעמיק, מכבד, ולא לווה ולו לרגע אחד בתחושה ש"החץ כבר נורה, עכשיו נותר רק לסמן את המטרה סביבו....".

הלקח המרכזי הינו כי ניתן לעשות את הדברים בצורה קצת אחרת. בישראל, פעמים רבות התאגידים הרב לאומיים נתקלים ביחס חשדני יתר על המידה, לא מקצועי מספיק (למשל – העלאת טענות מרחיקות לכת על ידי פקיד השומה ללא ביסוס עובדתי ו/או ללא שיש לכך בסיס בדין המצוי, להבדיל מהדין הרצוי....), עמימות שמייצרת חוסר וודאות וכו'. זכור לי היטב מימיי כיועץ, הקושי בלהסביר לנציגי החברות הרב לאומיות הזרות כי "אין מה לעשות, כך הדברים מתנהלים כאן....". כשמדובר בתאגידים רב לאומיים ציבוריים, המחויבים בדיווח אמין בדו"חות הכספיים לרבות כימות החשיפות שלהם בנוגע ל"עמדות מס לא וודאיות" (Uncertain Tax Positions) – מדובר לעיתים במכשלה לא פשוטה ולעיתים מרתיעה. 

סיכומו של דבר, לעניות דעתי נדרש מהלך רחב של "שינוי דיסקט" ברשות המיסים בהקשר הזה. הדברים אינם אמורים רק בכל הנוגע להליכי שומה (או מעין שומה, כמתואר לעיל), אלא בכל האינטרקציה הרחבה של הנישום עם הרשות. דוגמא משמעותית נוספת הינה מוסד החלטות המיסוי (pre ruling) שכל מטרתו לייצר וודאות מיסויית מראש. למרבה הצער, במדינת ישראל ישנה פעמים רבות תחושה כי רשות המיסים ניגשת לכל בקשה להחלטת מיסוי בחשדנות יתרה, קובעת תנאים רבים ומקשים בכל החלטה, ועושה כמעט כל שביכולתה על מנת לצמצם את היתרון שבמוסד החשוב הזה עד כמה שניתן.

HTML Comment Box is loading comments...